מחקר ישראלי חדש שפורסם ב- New England Journal of Medicine, מראה שמדד מסת- הגוף (BMI) כבר בגיל 17 מנבא סיכון לסוכרת ולמחלת לב בגילאי 40-30.
עוד בעניין דומה
בעוד שעבור מחלת לב ה- BMI בגיל 17 (כולל בערכים הנחשבים כיום תקינים), וגם בגיל 30 תורמים כל אחד בנפרד לניבוי הסיכון - הרי שמדד מסת הגוף בגיל 30 סמוך יותר להופעת המחלה, הוא הדומיננטי בניבוי הסוכרת, הסבירו עורכי המחקר.
לילד ולמתבגר שמן, סיכון מוגבר להיות בוגר שמן ולבוגר שמן סיכון מוגבר לחלות בסוכרת מטיפוס 2 ובמחלת לב
הבדל זה בין סוכרת למחלת לב (אומתה בכל המקרים בצנתור) מציע מנגנונים שונים בהתפתחות שתי המחלות. יש לו השלכות מרחיקות לכת בתכנון הגישות ההתערבותיות כדי להתגבר על עליית השכיחות בשתי המחלות באוכלוסייה בכלל ובבוגרים צעירים בפרט.
מחקר המעקב, שנערך 17 שנה בקרב כ-38 אלף גברים בריאים, אנשי קבע בצה"ל, מצא שבעוד שסוכרת מטיפוס 2 קשורה בשינוי מסת הגוף מגיל ההתבגרות ועד לגילאי 40-30 (מוגדר כגיל מבוגר מוקדם) ובמדד BMI סמוך לאבחנה, הרי שעבור הערכת הסיכון למחלות לב מתברר שלמדד מסת הגוף כבר בגיל ההתבגרות (17) גם בתוך הטווח התקין, ערך מנבא ייחודי.
צוות המחקר היה בראשות ד"ר אמיר תירוש מבית-חולים שיבא בתל השומר ואוניברסיטת הארוורד בארה"ב, פרופסור איריס שי ופרופסור אסף רודיך מ"סורוקה" ואוניברסיטת בן-גוריון, וכן קבוצת חוקרים משיבא וחיל הרפואה. הצוות בדק את הקשר שבין BMI בגיל 17, כפי שנמדד בלשכת הגיוס, לבין הופעת סוכרת מטיפוס 2 או מחלת לב בגילאי 47-25 תוך כדי לקיחה בחשבון של מכלול גורמי הסיכון הקשורים לשתי המחלות (גיל, רמת סוכר ושומנים בדם בצום, ערכי לחץ דם, פעילות גופנית, עישון, היסטוריה משפחתית וכו').
הקשר נבחן בכל טווח מדד מסת הגוף, כולל זה הנחשב לחלוטין כתקין (מתחת ל-25 ק"ג/מ'2). מערך המעקב הרפואי של אנשי הקבע בצה"ל מאפשר בחינת קשר זה תוך עדכון מתמשך של גורמי הסיכון השונים לאורך תקופת המעקב. הם מתקבלים מהבדיקות התקופתיות המקיפות שעוברים כל אנשי הקבע בצה"ל אחת ל-5-3 שנים. מהמחקר עולה כי בין גיל 17 לגיל 30 חלה עלייה ממוצעת של כ-0.3 יחידות BMI לשנה. זאת מצטברת לעלייה של כ-15 ק"ג. במהלך שבע-עשרה שנות מעקב (בממוצע). וכך אובחנו בקרב הגברים הצעירים 1,173 מקרים חדשים של סוכרת (על פי מדידות סוכר בדם), ו 327 מקרים חדשים של מחלות לב (שהוכחו כולם בצנתור).
לגבי סוכרת נמצאה עלייה משמעותית בסיכון למחלה, מערך BMI בגיל 17 של 23.4 ק"ג/מ'2. כ-30% מאוכלוסיית הנערים בגיל הזה הם בעלי מדד מסת גוף שווה או גדול מהערך הנ"ל.
בממוצע, כך נמצא במחקר, כי על כל עלייה ביחידה אחת של BMI בגיל 17 עלה הסיכון לסוכרת כבוגר צעיר בכ- 10%. עם זאת, קשר זה היה מתווך ברובו על-ידי BMI בגיל 30. המשמעות האפשרית של הממצא היא שנערים באחוזוני ה-BMI הגבוהים, אשר גדלו להיות מבוגרים רזים, לא היו בסיכון יתר לחלות בסוכרת.
ממצאים אלו היו בניגוד בולט לקשר עם הופעה מוקדמת של מחלת לב: עלייה משמעותית בסיכון למחלת לב הודגמה כבר ב-BMI בגיל 17 כאשר היה מעל 21 (ערך הנחשב כיום לתקין לחלוטין). כל תוספת של יחידה במדד מסת הגוף הייתה כרוכה ב- 12% תוספת לסיכון למחלת לב.
ד"ר אמיר תירוש אמר|: "מהמחקר עולה שבעיית ההשמנה לפני גיל הבגרות על פי הקריטריונים הנהוגים כיום היא רק קצה הקרחון של עלייה בסיכון לתחלואה הנצפית לאחרונה בגילאי 30 ו-40, מאחר שהסיכון עולה כבר בטווח מדד מסת הגוף הנחשב תקין. זה אמנם מחקר תצפיתי, אך הוא קורא למחקרי התערבות, על בסיס ידע שלא היה קיים קודם. יהיה חשוב לבחון אם התערבות מוקדמת בגיל הילדות והבגרות, תוכל להפחית בשיעורי התחלואה בסוכרת, אך במיוחד במחלות לב, אם על-ידי הפחתת שיעורי ההשמנה בבגרות, ואם, בעיקר לגבי מחלת לב, גם באופן ישיר דרך הפחתת מדדי מסת הגוף כבר בגיל 17".
פרופסור איריס שי הוסיפה: "המחקר מחזק את ההנחה שלמחלת לב יש "זיכרון" ארוך יותר מאשר לסוכרת ולכן עלינו לתת עליה את הדעת בשמירה על אורח חיים בריא גם בקרב ילדים ומתבגרים בעלי משקל תקין. נכון לשאול מבוגרים על "היסטוריה רפואית" של משקל וערכי שומן בהיותם בגיל הנוער לשם הערכת ניבוי סיכון התחלואה. החדשות היותר טובות מהמחקר הן: שלגבי הסיכון לסוכרת, נראה שגם מתבגר יותר כבד יכול להימנע מסיכון היתר הנלווה לסוכרת ע"י שמירה על משקל גוף תקין כבוגר. לגבי מחלות לב, למרות שתהליך טרשת העורקים הוא ממושך, אנו יודעים היום ממחקרי התערבות תזונתיים, כי שינוי באורח החיים אפילו ללא תוספת תרופות, עשוי לא רק לעכב את תהליך הטרשת אלא אפילו להשרות מידה מסוימת של נסיגה".
פרופסור אסף רודיך: "העלייה בשיעורי עודף משקל והשמנה בילדים ונוער, כולל בישראל, והחששות מהשפעת מגמה זו על בריאות מבוגרים צעירים, מחייבת חקר הקשר בין השניים. זאת מכיוון שעד היום לא כל מחקרי המעקב הדגימו קשר בין מדד מסת הגוף בילדות ובגיל הנעורים, לבין תחלואה בהמשך החיים. בטווח המשקל הקיצוני, לילדים ומתבגרים שמנים סיכון גבוה להיות גם בוגרים שמנים המפתחים בשכיחות יתר מחלות קשורות השמנה. בנוסף, ייתכן שמחלות כמו סוכרת ומחלות לב, מושפעות מגורמים שונים כשהן מופיעות בקבוצת הבוגר הצעיר, לעומת אנשים מבוגרים יותר, ולכן יש חשיבות לזהות גורמים מנבאים לתחלואה במיוחד בקבוצה זו, שכמעט ואיננה נחקרת. השירות הרפואי שנותן צה"ל לאנשי הקבע והאופן המוקפד בו שמור המידע שמצטבר מבדיקות הארגומטריה שעוברים אנשי הקבע, יוצרים מאגר נתונים ייחודי בהיקפו ובאיכותו בעולם, ממנו כבר נלמד רבות על גורמי סיכון למחלות שונות בקבוצת גיל הבוגר הצעיר. זוהי תרומה משמעותית ביותר של צה"ל לעולם הרפואה כולו".
בסיכום של דבר:
עד כה היה ידוע: לילד ולמתבגר שמן, סיכון מוגבר להיות בוגר שמן ולבוגר שמן סיכון מוגבר לחלות בסוכרת מטיפוס 2 ובמחלת לב בגילאי 45 ומעלה.
לא היה ידוע (עד למחקר): האם סיכון מוגבר לתחלואה ניתן לניבוי גם בטווח מדד מסת הגוף שאינו מוגדר שמן? האם הסיכון המוגבר הקשור במדד מסת הגוף בגיל ההתבגרות בלתי תלוי בסיכון המנובא ע"י מדד מסת הגוף בגיל הבוגר? האם מדד מסת הגוף בגיל ההתבגרות יכול לנבא תחלואה מוקדמת בשתי המחלות, כלומר מתחת לגיל 45? האם יש הבדל בקשר עם מדד מסת הגוף בגיל ההתבגרות בין סוכרת למחלות לב?
צוות החוקרים כלל גם את ד"ר ארנון אפק, ד"ר גל דובנוב-רז, ד"ר ניר אילון, ד"ר ברק גורדון, גב' אסטלה דרזנה, ד"ר דורית צור, פרופ' ארי שמיס, פרופ' שלמה וינקר.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
