ישנו ויכוח בספרות המקצועית סביב הבטיחות הקרדיווסקולרית (CV) ובמיוחד בנוגע לאי-ספיקת לב של מעכבי DPP4 בחולי סוכרת סוג 2. מטרת מחקר זה היתה לדווח על בטיחות וילדגליפטין מנתוני מספר מחקרים, ובכללם מחקרים עם חולים בסיכון גבוה, כגון אלו הלוקים באי ספיקת לב ו/או אי ספיקת כליות בינונית/קשה.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל מטה-אנליזה של אירועי CV. נתונים נלקחו מ-40 מחקרים כפולי סמיות, אקראיים , פאזה 3 ו-4 על וילדגליפטין. נקודת הסיום העיקרית היתה התרחשות אירועי CV חמורים (MACE – אוטם לב, שבץ ותמותה CV). הערכה של מרכיבי MACE אינדיבידואלים ואירועי אי-ספיקת לב (אירוע חדש או החמרה הדורשת אשפוז) היתה נקודת סיום משנית.
יחס סיכונים (RR) של וילדגליפטין (50 מ"ג פעם ופעמיים ביום) לעומת תרופות אחרות (פלצבו וכל הטיפולים שאינם וילדגליפטין) חושב על ידי שיטת Mantel-Haenszel.
מתוך 17,446 מטופלים, 9,599 קיבלו וילדגליפטין (9,251.4 שנות טיפול) ו-7847 קיבלו תרופות אחרות (7,317 שנות טיפול). גיל ממוצע היה 57 שנים, BMI ממוצע 30.5, המוגלובין מסוכר 8.1% ומשך סוכרת 5.5 שנים.
MACE התרחש ב-83 (0.86%) ממטופלי הוילדגליפטין ו-85 (1.2%) ממטופלי התרופות האחרות, עם M-Hי RR של 0.82 (95% רווח סמך 0.61-1.11). RR דומים נצפו עבור אירועים אינדיבידואליים. אירועי אי ספיקה מאומתים דווחו ב-41 (0.43%) ממטופלי הוילדגליפטין, לעומת ב-32 (0.45%) ממטופלי התרופות האחרות, M-Hי RR של 1.08 (0.68-1.7).
החוקרים סיכמו, כי מטה-אנליזה זו מדגימה כי וילדגליפטין איננו קשור עם עלייה בסיכון ל-MACE לעומת תרופות אחרות, וכמו כן איננו מעלה סיכון לאי ספיקת לב.