מחלת הסוכרת נפוצה בחולי דלקת לבלב כרונית. החוקרים בחנו את השינויים בתגובת גלוקגון להיפוגליקמיה ולמתן גלוקוז פומי בחולים עם סוכרת על רקע דלקת לבלב כרונית.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו עשרה חולים עם סוכרת משנית לדלקת לבלב כרונית שהשוו ל-13 חולים עם סוכרת סוג 2 ועשרה מקרי ביקורת בריאים. לצורך הערכת החולים בוצע קלאמפ היפוגליקמי מדורג ומבחן תיגר גלוקוז פומי (OGTT).
החוקרים מצאו כי רמות גלוקוז במהלך OGTT היו גבוהות בחולים עם סוכרת ודלקת לבלב כרונית ונמוכות יותר במקרי הביקורת (p<0.0001). רמות אינסולין ופפטיד C היו נמוכות ודיכוי גלוקגון הנגרם על ידי גלוקוז נמצא כפגום בשתי קבוצות הסוכרת (p<0.0001 לעומת קבוצת הביקורת). במהלך היפוגליקמיה, ריכוזי גלוקוגון במהלך היפוגליקמיה היו נמוכים בחולים עם דלקת לבלב כרונית ובחולי סוכרת סוג 2 (p<0.05). העלייה בגלוקגון במהלך הקלאמפ נמצאה כקשורה באופן הפוך עם דיכוי גלוקגון הנגרם על ידי גלוקוז וכקשורה באופן חיובי בתפקוד תאי β. תגובת הורמון גדילה להיפוגליקמיה הייתה נמוכה יותר בחולים עם סוכרת סוג 2 (p=0.0002) אך לא בחולים עם דלקת לבלב כרונית.
מסקנת החוקרים היא כי תגובת תאי α לצריכת גלוקוז פומית ולהיפוגליקמיה נפגעת בחולים עם סוכרת על רקע דלקת לבלב כרונית ובחולי סוכרת סוג 2. הדמיון בין שני פגמים אלו מעיד על אתיולוגיה משותפת אפשרית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
