מטרת המחקר הייתה לבחון את הבטיחות הקרדיווסקולרית של פסיגליפם, תרופה חדשנית אגוניסטית לקולטן GPR40 במטופלים עם סוכרת סוג 2.

במסגרת מחקר פאזה 3 אקראי, כפול סמיות ומבוקר, 5,000 משתתפים עם סוכרת סוג 2 בעלי סיכון קרדיווסקולרי גבוה היו אמורים לקבל פסיגליפם או טיפול אינבו. המטרה העיקרית של המחקר הייתה לשלול גבול היעדר נחיתות גבוה הגדול מ-1.3 עבור רווח סמך חד צדדי של 97.5% עבור יחס סיכונים לתוצא קרדיווסקולרי משולב במהלך טיפול עם פסיגליפם לעומת אינבו. התוצא העיקרי היה זמן עד התרחשות של אחד ממרכיבי התוצא המשולב ובכלל זה תמותה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב שאינו קטלני, שבץ שאינו קטלני ואשפוז בגין אנגינה לא יציבה.

למחקר גויסו 3,207 מטופלים אך הוא הופסק מוקדם בשל בעיות בטיחות כבדית. שיעורים גבוהים של אנזימי כבד (פי 3-5 מעל הנורמה עבור ALT ו-AST) נצפו בזרוע הפסיגליפם. ההיארעות של AST ו-ALT הגבוהים פי 3 ומעלה מהנורמה עם פסיגליפם היו 2.1% לעומת 0.5% בזרוע האינבו, p<0.001 וההיארעות של  ההיארעות של AST ו-ALT הגבוהים פי 10 ומעלה מהנורמה עם פסיגליפם היו 0.31% לעומת 0.06% בזרוע האינבו, p<0.001. תוצא קרדיווסקולרי משולב התרחש ב-40 משתתפים (2.5%) בזרוע ההתערבות והאינבו לאחר 12 חודשים.

החוקרים מסכמים כי פיתוח התרופה הופסק בגלל חשש מפגיעה כבדית.

מקור: 

Menon, V. et al (2018). Diabetes Care. 41(12), 2603