• יו"ר: פרופ' אמיר שלומאי
  • מזכיר: ד״ר אוהד עציון
  • גזבר: ד״ר אודי זיגמונד
  • חברי ועד: ד״ר אסף יששכר, ד״ר יאנה דוידוב
סוכרת מסוג 2

טיפול משולב מוצלח בחולי סוכרת מסוג 2 עם כבד שומני שאינו אלכוהולי

מחקר קליני אקראי זה השווה בין 3 תרופות לסוכרת כתוספת לטיפול קיים במטפורמין, מבחינת השפעת הטיפול על מדדי שומן כבדי, בטני ומשקל הגוף של חולי סוכרת מסוג 2 הסובלים גם מכבד שומני שאינו אלכוהולי

24.06.2019, 18:04
כבד שומני, מיקרו-גרף (צילום: אילוסטרציה)

מטרתו של מחקר זה הייתה לבחון את השפעתן של תרופות נגד סוכרת על מחלת כבד שומני שאינו אלכוהולי, בקרב מטופלים עם סוכרת מסוג 2.

במחקר נכללו 75 מטופלים המאובחנים בסוכרת מסוג 2 ובמחלת כבד שומני שאינו אלכוהולי, שכשלו בהשגת איזון של רמות הסוכר בדם תחת טיפול עם מטפורמין בלבד. המטופלים הוקצו אקראית (ביחס של 1:1:1) לקבלת תוספת טיפול עם לירגלוטיד (Liraglutide), סיטגליפטין (Sitagliptin), או אינסולין גלרגין, למשך 26 שבועות. נקודת הסיום הראשית הייתה השינוי בשומן התוך-כבדי ממצב הבסיס ועד שבוע 26, כפי שהוערכה בעזרת הדמיית תהודה מגנטית שהתמקדה בחלק היחסי של השומן על סמך דחיסות פרוטונים (MRI-PDFF). נקודות הסיום המשניות כללו שינויים בשומן הבטני (שומן תת-עורי, ושומן קרבי [ויסצרלי]), בהמוגלובין המסוכרר, ובמשקל הגוף ממצב הבסיס ועד שבוע 26. הנתונים שנותחו נלקחו מהאוכלוסייה המיועדת לטיפול (Intent-to-treat population).

התוצאות הראו ירידה מובהקת בשומן תוך-כבדי לפי הדמיית MRI-PDFF י(15.4%±5.6% עד 12.5%±6.4%, P<0.001), בשומן בטני קרבי (171.4±27.8 עד 150.5±30.8, P=0.003), ובמשקל הגוף (86.6±12.9 קילוגרם עד 82.9±11.1 קילוגרם, P=0.005) לאחר טיפול עם לירגלוטיד. ירידה מובהקת באותם מדדים נצפתה גם לאחר טיפול עם סיטגליפטין (15.5%±5.6% עד 11.7%±5.0%, P=0.001; 153.4±31.5 עד 139.8±27.3, P=0.027; 88.2±13.6 קילוגרם עד 86.5±13.2 קילוגרם, P=0.005, בהתאמה). טיפול עם אינסולין גלרגין לא שינה באופן מובהק את השומן התוך כבדי לפי הדמיית MRI-PDFF, השומן הבטני הקרבי או את משקל הגוף. שומן בטני תת-עורי ירד באופן מובהק בקבוצה שטופלה עם לירגלוטיד (239.9±69.0 עד 211.3±76.1, P=0.020), אך לא במשתתפים שטופלו עם סיטגליפטין או אינסולין גלרגין. שינויים ביחס למצב הבסיס בשומן התוך-כבדי לפי הדמיית MRI-PDFF, בשומן הבטני הקרבי ובמשקל הגוף, היו גדולים באופן מובהק אחרי טיפול עם לירגלוטיד ביחס לאינסולין גלרגין, אך לא נבדלו באופן מובהק בין לירגלוטיד לבין סיטגליפטין.

החוקרים הסיקו שטיפול עם מטפורמין בשילוב עם לירגלוטיד או סיטגליפטין (אך לא עם אינסולין גלרגין), הפחית את משקל הגוף, השומן התוך-כבדי והשומן הבטני הקרבי של חולי סוכרת מסוג 2 הסובלים גם מכבד שומני שאינו אלכוהולי, בנוסף לשיפור באיזון רמות הסוכר בדם של אותם חולים.

מקור: 

Yan, J. et al. (2019). Hepatology. 69(6): 2414-2426

נושאים קשורים:  סוכרת מסוג 2,  מטפורמין,  סיטגליפטין,  לירגלוטיד,  אינסולין גלרגין,  משקל גוף,  שומן תוך-כבדי,  מחקרים,  מחלת כבד שומני לא-אלכוהולית
תגובות