הקשר בין רמות אינסולין ומסת גוף בילדות לסיכון לפסיכוזה ודיכאון בבגרות המוקדמת

הפרעות קרדיומטבוליות, המופיעות לעיתים קרובות יחד עם פסיכוזה ודיכאון, תורמות לשעורי תמותה גבוהים, וניתנות לגילויי משלב התחלת ההפרעה הפסיכיאטרית. יחד עם זאת, לא ברור האם מגמות מסויימות בפן הקרדיומטבולי מהילדות קשורות לסיכון לפסיכוזה ודיכאון בבגרות.

מטרת המחקר הייתה לבחון האם שינויים מגמתיים ברמות אינסולין בצום (FI) ובמסת גוף (BMI) מתקופת הילדות המוקדמת היו קשורים לפסיכוזה ודיכאון בתקופת הבגרות המוקדמת.

החוקרים ערכו מחקר פרוסקפטיבי בו נכללו 14,975 בני אדם, אשר הנתונים לגביהם נאספו בין גיל שנה ל-24 שנים. התוצאים העיקריים, בהם סיכון לפסיכוזה ודיכאון, הוערכו אצל המשתתפים בגיל 24.

תוצאות המחקר הראו שרמות אינסולין גבוהות בצום היו קשורות למצב מנטלי אשר הוגדר בסיכון לפסיכוזה ולמצבים פסיכוטיים בהגדרה, אך לא לדיכאון. עלייה משמעותית ב-BMI בגיל ההתבגרות הייתה קשורה לדיכאון אך לא לפסיכוזה.

מסקנת החוקרים הייתה שקומורבידיות קרדיומטבולית במצבים של פסיכוזה ודיכאון עשויה להיות בעלת מקור ספציפי הקשור בתהליכים אשר התרחשו אצל המטופלים בתקופת החיים המוקדמת. על פי החוקרים, הפרעה ברגישות לאינסולין עשוייה להוות גורם סיכון משותף לתחלואה קרדיומטבולית ולפסיכוזה. כמו כן, עלייה משמעותית ב-BMI בגיל ההתבגרות עשויה להוות גורם סיכון/ ניבוי להתפרצאות דיכאון בבגרות.

מקור: 

Benjamin I. Perry et. al (2021) JAMA Psychiatry DOI: 10.1001/jamapsychiatry.2020.4180