מחקרים

השפעת פעילות גופנית בודדת על רגישות לאינסולין והשמנת יתר

חוקרים מצאו כי גם אימון בודד של פעילות גופנית מעלה את הרגישות של כלי הדם לאינסולין, בקרב מטופלים הסובלים מהשמנת יתר

19.09.2021, 12:31

מחקר מוצלב שפורסם בכתב העת Obesity נערך במטרה לבחון את ההשפעה של אימון בודד של פעילות גופנית על התגובות המתווכות על ידי אינסולין בעורקים ובנימים.

במחקר נכללו 12 מבוגרים בעלי אורח חיים יושבני הסובלים מהשמנת יתר (BMI 34.5 [4.3] ק"ג / מ"ר), בגיל ממוצע של 49.5 [7.8] שנים, בעלי צריכת חמצן מירבית [VO2max] של 23.7 [5.4] מ"ל/ק"ג/דקה.

הנבדקים השלימו אימון התעמלות בודד (70% מה-VO2max, בכדי להוציא 400 קק"ל). שש עשרה שעות לאחר מכן, המשתתפים עברו בדיקה בשיטת euglycemic-hyperinsulinemic clamp שנמשכה שעתיים (90 מ"ג/ד"ל; 40 מילי-יחידות/מ"ר/דקה) על מנת להעריך את הרגישות המטבולית לאינסולין, והרגישות לאינסולין בכלי הדם.

תפקוד האנדותל נבדק באמצעות הערכת התרחבות עורקית מתווכת-זרימה, ותפקוד הנימים הוערך באמצעות  בדיקת אולטרסאונד עם העצמת ניגודיות. בנוסף, נערכו מדידות של קצב עירוי הגלוקוז שעבר מטבוליזם, חמצון המצע (קלורימטריה עקיפה), סילוק גלוקוז לא חמצוני (NOGD) וכן רמת הדלקת.

פעילות גופנית הביאה להרחבה של הקוטר הטרום-חסימתי המושפע מאינסולין (p = 0.01) ולעלייה בזרימת הדם המיקרו-וסקולרית המושפעת ממנו (השפעת מצב: p = 0.04), בהשוואה לביקורת.

יתר על כן, פעילות גופנית הביאה לשיפור הרגישות המטבולית לאינסולין ב-21%, במקביל לעלייה ב-NOGDי(p = 0.05) וירידה ברמת הקולטנים המסיסים לתוצרי קצה של תהליך הגליקציה (השפעת מצב: p = 0.01). ראוי לציין כי שינויים ב-NOGD היו קשורים לעלייה בזרימת הדם המיקרו-וסקולרית המושפעת מאינסולין באינסולין (r = 0.57, p = 0.05).

לסיכום, אימון בודד של פעילות גופנית אחת מעלה את הרגישות לאינסולין בכלי הדם אצל מבוגרים הסובלים מהשמנת יתר. יש צורך בעבודה נוספת על מנת לאפיין את תגובות כלי הדם למינונים שונים של פעילות גופנית, על מנת לייצר מרשמים מדוייקים לאורח חיים שעשוי להפחית הסיכון למחלות כרוניות.

מקור: 

Heiston, EM et al. Obesity (Silver Spring). 2021 Sep;29(9):1487-1496.doi: 10.1002/oby.23229

נושאים קשורים:  מחקרים,  השמנת יתר,  רגישות לאינסולין,  כלי דם,  פעילות גופנית
תגובות