חולים עם סוכרת מסוג 2 (T2DM) נחשבים כקבוצה הומוגנית של חולים. עם זאת, לא ידוע מהו תפקידם של סיבוכים מיקרו-וסקולריים סוכרתיים (DMC: diabetic microvascular complications) בקביעת המאפיינים של פלאקים בעורקים הכליליים. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular Diabetology', החוקרים בדקו האם נוכחותם של DMC עשויה לזהות פנוטיפ שונה של חולים, אשר נקשר עם שוני במאפיינים הקליניים, האנגיוגרפיים, בטומוגרפיה אופטית קוהרנטית (OCT), וכן עם פרוגנוזה שונה.
עוד בעניין דומה
החוקרים אספו באופן פרוספקטיבי חולי T2DM עוקבים עם מחלה חסימתית של העורקים הכליליים (CAD) באירוע הכלילי הראשון שלהם. החולים רובדו לפי נוכחות או היעדר של DMC, כולל רטינופתיה סוכרתית, נוירופתיה סוכרתית ונפרופתיה סוכרתית. כמו כן, נעשתה הערכת OCT של כלי הדם המעורב בקרב תת-קבוצה של חולים. במהלך תקופת המעקב, הוערכה שכיחותם של אירועים לבביים חמורים (MACEs: major adverse cardiac events).
לצורך המחקר נאספו בסך הכל 320 חולי T2DM (גיל ממוצע 70.3 ± 8.8 שנים; 234 [73.1%] גברים, 40% תסמונת כלילית חריפה, 60% תסמונת כלילית כרונית). במטופלים עם DMC (172 [53.75%]) נצפה פרופיל קליני וביוכימי שונה, וחולים אלו התאפיינו בעיקר עם שכיחות גבוהה יותר של CAD רב-כלי (109 [63.4%] לעומת 68 [45.9%], p = 0.002). באנליזה של ה-OCT, מטופלים עם DMC נמצאו עם שכיחות גבוהה יותר של הסתיידויות גדולות ושל פלאקים שהחלימו, וכן עם שכיחות נמוכה יותר של פלאקים שומניים. עוד נמצא כי שיעור ה-MACEs היה גבוה יותר באופן מובהק (25 [14.5%] לעומת 12 [8.1%], p = 0.007) בקרב חולי DMC, וזאת בעיקר בשל שיעור גבוה יותר של רה-וסקולריזציות מתוכננות מראש. בנוסף, נמצא כי אבחנה עם DMC ניבאה את ההיארעות של MACEs (תקופת מעקב ממוצעת 33.4 ± 15.6 חודשים).
החוקרים מסכמים כי המצאות של סיבוכים מיקרווסקולריים בקרב חולי סוכרת מאפשרת לזהות אוכלוסייה ייחודית, אשר מתאפיינת עם CAD חמורה יותר, אך גם עם דפוס יציב יותר של טרשת בעורקים הכליליים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
