דפגליפלוזין ואמפגליפלוזין הן שתי התרופות הנפוצות ביותר ממשפחת מעכבי ה-SGLT2. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכנס ה-American Heart Association חוקרים השוו את השפעת שתי התרופות על תוצאים קרדיווסקולריים במסגרת מחקר תצפיתי גדול שהתקיים בקוריאה.
המשתתפים במחקר זוהו מתוך מאגר מידע ביטוחי גדול וקיבלו דפגליפלוזין או אמפגליפלוזין בשל סוכרת סוג 2 בשנים 2016-2018. החוקרים ביצעו התאמת ציון זיקה על מנת לתקנן את התוצאות ל-53 ערפלנים אפשריים. התוצא העיקרי שנבדק היה שיעור ה-MACEי(major cardiovascular adverse events) אשר הוגדר כמשלב של אוטם שריר הלב, שבץ אסכמי, אירועי אי ספיקת לב (אשפוז או תמותה בגין אי ספיקת לב) ותמותה קרדיווסקולרית. תוצאים משניים כללו אירועי אי ספיקת לב, תמותה קרדיווסקולרית ותמותה כוללת.
במחקר הוכללו 145,502 חולים עם גיל ממוצע של 57±12 שנים. 57% מהמשתתפים היו גברים. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר זמן מעקב ממוצע של 2.1 שנים (סטיית תקן 0.7 שנים) לא היה הבדל מובהק בהיארעות של MACE בין שתי הקבוצות. יחס הסיכונים עבור דפגליפלוזין לעומת אמפגליפלוזין להיארעות MACE עמד על 0.95 (רווח בר-סמך 95%: 0.72-1.03; p=0.199). לעומת זאת בהיבט התוצאים המשניים נצפה יתרון של דפגליפלוזין לעומת אמפגליפלוזין: במשתתפים שקיבלו דפגליפלוזין נצפתה ירידה של 16% בסיכון לאירועי אי ספיקת לב (יחס סיכונים 0.84; רווח בר-סמך 95%: 0.71-0.98; p=0.032) וירידה של 18% בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית (0.82; 0.68-1.00; p=0.047) לעומת מטופלים שקיבלו אמפגליפלוזין.
תוצאות המחקר מדגימות כי בעוד שהסיכון ל-MACE דומה במטופלים שקיבלו דפגליפלוזין ואמפגליפלוזין, דפגליפלוזין מפחיתה את הסיכון לאירועי אי ספיקת לב ותמותה קרדיווסקולרית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
