מיגרנה היא אחת מהפרעות כאב הראש הראשוני הנפוצות ביותר, ומהווה גורם סיכון ידוע להפרעות קרדיווסקולריות. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב עת 'Cardiovascular Diabetology', מטרת החוקרים הייתה לחקור את הקשר בין מיגרנה לבין תוצאים קרדיווסקולריים משמעותיים, כולל אוטם שריר הלב (MI), שבץ איסכמי (IS) ותמותה קרדיווסקולרית (CVD) בקרב חולי סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים השתמשו במסד הנתונים 'Korean National Health Insurance Service' על מנת לאסוף מידע על 2,229,598 מטופלים עם סוכרת מסוג 2, וללא היסטוריה קודמת של MI או של IS. בנוסף, החוקרים זיהו מטופלים מעל גיל 20 הסובלים ממיגרנה באמצעות נתוני תביעה לפי ה-International Statistical Classification of Diseases Related Health Problems, במהדורתו העשירית (ICD-10), עם הקוד G43. המטופלים הסובלים ממיגרנה חולקו לפי סטטוס האאורה של המיגרנה.
שיעור המיגרנה בכלל אוכלוסיית המחקר עמד על 6.3%. שיעור מקרי ה-MI,יIS,יCVD ותמותה מכל סיבה היו 2.6%, 3.6%, 5.9%, ו-7.9%, בהתאמה. אבחנה של מיגרנה נקשרה באופן מובהק לסיכון מוגבר להיארעות של MI,יIS ו-CVD. התוצאים נותרו מובהקים לאחר תקנון למשתנים כולל גיל, מין, אינדקס מסת הגוף, צריכת אלכוהול, הרגלי העישון, פעילות גופנית, מצב כלכלי, היסטוריה של יתר לחץ דם, דיסליפידמיה ומשך מחלת הסוכרת סוג 2 (MI, יחס סיכונים מתוקנן: 1.182, רווח בר-סמך של 95%: 1.146-1.219; IS, יחס סיכונים מתוקנן: 1.111, רווח בר-סמך של 95% 1.082-1.14; CVD, יחס סיכונים מתוקנן 1.143, רווח בר-סמך של 95% 1.12-1.167). עוד נמצא כי בהשוואה בין קבוצות המיגרנה, מיגרנה עם אאורה נקשרה עם סיכון גבוה אף יותר להתפתחות של MI לעומת מיגרנה ללא אאורה. הבדל זה נעשה מודגש במיוחד עם הגיל.
לסיכום, במחקר הארצי מבוסס האוכלוסין אותו ערכו החוקרים, נמצא כי חולי סוכרת סוג 2 הסובלים ממיגרנות נמצאים בסיכון גבוה באופן מובהק ללקות באירועים קרדיווסקולריים משמעותיים, כולל MI,יIS, ו-CVD. הסיכון ל-MI ול-CVD עלה באופן מובהק בנוכחות תסמיני אאורה בקרב החולים עם מיגרנות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
