חולי סוכרת סוג 2 (T2DM) נמצאים בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים. פקטור XI (FXI) נקשר עם תרומבואמבוליזם עורקי, כולל אוטם שריר הלב (MI), שבץ מוחי ותמותה קרדיווסקולרית. עם זאת, עד כה לא היה ברור מה תפקידו של FXI ב-T2DM.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular Diabetology', החוקרים בדקו האם ערך ה-FXI בפלזמה נקשר עם אירועים קרדיווסקולריים בחולי T2DM במסגרת תצפית ארוכת טווח.
לצורך המחקר, החוקרים אספו 133 חולי T2DM (בני 66 8± שנים, 40.6% נשים, משך T2DM חציוני 5 [2-10] שנים) והעריכו את רמות ה-FXI בפלזמה של המטופלים, יחד עם נתונים בנוגע למאפייני קרישי הפיברין, יצירת תרומבין, וחלבוני פיברינוליזה. תוצא מרוכב של MI, שבץ מוחי או תמותה קרדיווסקולרית, וכן תוצא של תמותה קרדיווסקולרית בלבד, הוערכו במהלך תקופת מעקב חציונית של 72 חודשים.
מתוצאות החוקרים עולה כי ב-25 (18.8%) חולים נצפו ערכי FXI בפלזמה הנמצאים מעל הגבול התקין העליון של 120%. ערכים אלו הראו קשר חיובי עם כולסטרול LDL וכן עם thrombin activatable fibrinolysis inhibitor, אך לא עם ההמוגלובין המסוכרר, סמני דלקת, או יצירת תרומבין. התוצא המרוכב (n = 21, 15.8%) והתוצא הבודד של תמותה קרדיווסקולרית (n = 16, 12%) היו שכיחים יותר בחולים עם FXI מוגבר (יחס הסיכונים 10.94, רווח בר-סמך של 95% 4.46-26.87; p < 0.001; יחס הסיכונים 7.11, רווח בר-סמך של 95% 2.61-19.31 ;p < 0.001, בהתאמה). באנליזה מרובת משתנים נמצא כי FXI נותר מנבא בלתי תלוי של התוצא המרוכב והתוצא הבודד של תמותה קרדיווסקולרית, וזאת ללא קשר למחלת עורקים כליליים נלווית.
החוקרים מסכמים כי מחקרם הוא הראשון להדגים כי FXI מוגבר בחולי T2DM יכול לנבא אירועים קרדיווסקולריים גדולים, כולל תמותה. עוד מוסיפים החוקרים כי ממצאיהם מצביעים על כך שטיפולים נוגדי FXI עשויים להוות אפשרות טיפולית חדשה נוגדת פקקת בחולים אלו.
מקור: