סוכרת (DM) היא המחלה המטבולית השכיחה ביותר בעולם, ומהווה גורם סיכון עיקרי לאירועים קרדיווסקולריים שליליים. עם זאת, עדיין לא ברור מהן ההשפעות המתווספות של DM על דפורמציה של החדר השמאלי (LV) בעוקבת חולי קרדיומיופתיה רסטרקטיבית (RCM).
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular Diabetology' מטרת החוקרים הייתה לבדוק את ההשפעה המתווספת של DM על הדפורמציה של LV בחולי RCM.
לצורך כך, החוקרים אספו 136 חולי RCM ללא DMי[RCM(DM−)], 46 עם DMי[RCM (DM+)], ו-66 נבדקי ביקורת תואמי גיל ומין, אשר עברו סריקת תהודה מגנטית לבבית (CMR). לחולים נערכו מדידות לתפקוד ה-LV, סוג ה-late gadolinium enhancementי(LGE), ו-LV global peak strains (כולל כיוונים רדיאליים, היקפיים ואורכיים). הקובע (determinant) של LV global myocardial strain ירוד עבור כל חולי RCM הוערך באמצעות אנליזות רגרסיה ליניארית מרובות משתנים. בנוסף, החוקרים השתמשו ב-receiver operating characteristic curveי(ROC) לצורך המחשת הקשר בין DM לבין LV deformation ירוד.
מתוצאות החוקרים עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, חולי RCM (DM-) ו-RCM(DM+) הראו עלייה ב-LV end-diastolic index ו-end-systolic volume index ו-LV ejection fraction ירוד. ה-LV GPS בכל שלושת הכיוונים וה-PDSR האורכי ירדו בהדרגה מקבוצת הביקורת לקבוצת ה-RCM(DM-) ועד לקבוצת ה-RCM(DM+) (כולם p < 0.05). DM הייתה קובע בלתי תלוי של פגיעה ב-LV GPS בכיוון הרדיאלי, ההיקפי והאורכי, וב-PDSR האורכי (β = − 0.217, 0.176, 0.253), ו- − 0.263, כולם p < 0.05) בחולי RCM. השילוב הרב-פרמטרי, כולל DM, הראה AUC של 0.81 (רווח בר-סמך של 95% 0.75-0.87) לניבוי ירידה ב-LV GLPS ו-AUC של 0.69 (רווח בר-סמך של 95% 0.62-0.76) לניבוי ירידה ב-LV longitudinal PDSR.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי ל-DM עשויה להיות השפעה מזיקה מתווספת על התפקוד הלקוי של ה-LV בחולי RCM, ובמיוחד בהפרעות בתפקוד הדיאסטולי בחולי RCM. החוקרים מציינים כי ממצאיהם מצביעים על החשיבות של זיהוי והתחלת טיפול בשלב מוקדם של DM בחולי RCM.
מקור: