במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Clinical Endocrinology, החוקרים שאפו להעריך את תדירות ההיפו-פאראתירואידיזם ואת השפעתה על התמותה בקרב חולים דנים שעברו כריתה מלאה של בלוטת התריס מינואר 1998 עד דצמבר 2017. החוקרים השוו את החולים הללו עם קבוצה שהותאמה לפי מין ושנת לידה בכדי לאמוד את הסיכונים היחסיים במדויק.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו ברישום מבוסס אוכלוסייה ואיתרו 7,912 אנשים שעברו כריתה מלאה של בלוטת התריס בתוך התקופה שצוינה. מצבי היפו-פאראתירואידיזם נקבעו על סמך הצורך בטיפול פעיל בוויטמין D 12 חודשים לאחר הניתוח. באמצעות ניתוח מקיף, כולל חישוב שכיחות מצטברת ושימוש ברגרסיה על שם קוקס, החוקרים בדקו בקפדנות את שיעורי התמותה בין החולים שעברו כריתה לבין קבוצת השוואה. כמו כן, התחשבו במחלות נלוות שונות ובסיבות לעבור כריתה מלאה של בלוטת התריס באמצעות מדד Charlson Comorbidity Index.
מתוצאות המחקר עולה כי 16.6% מהחולים שעברו כריתה מלאה של בלוטת התריס פיתחו היפו-פאראתירואידיזם 12 חודשים לאחר הניתוח. לאחר התאמה למבלבלים פוטנציאליים, הסיכון לתמותה מכל סיבה בעקבות כריתה מלאה של בלוטת התריס עלה באופן מובהק (יחס סיכון 1.34, רווח בר סמך 95%, 1.15-1.56) עבור חולים שפיתחו היפו-פאראתירואידיזם. עם זאת, ניתוח של תת-הקבוצות גילה כי התמותה גדלה רק במקרים של ממאירות (יחס סיכון 2.48, רווח בר סמך 95%, 1.99-3.10) בעוד שהתמותה לא עלתה כאשר הניתוח היה עקב אינדיקציות שפירות כגון זפק (יחס סיכון 0.88, רווח בר סמך 95%, 0.68-1.15) או תירוטוקסיקוזיס (יחס סיכון 0.86, רווח בר סמך 95%, 0.57-1.28)
החוקרים סיכמו כי בעוד ששכיחות היפו-פאראתירואידיזם בעקבות כריתה מלאה של בלוטת התריס בולטת, הקשר שלה לסיכון מוגבר לתמותה מוגבל בעיקר למקרים שבהם בוצעה כריתה עקב סרטן, מה שמדגיש את הצורך בניהול זהיר ובניטור של היפו-פאראתירואידיזם, במיוחד בחולים סרטן בבלוטת התריס.
מקור: