במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, החוקרים שאפו לבחון את ההשפעה של אבחנה קודמת של סרטן שד על הפרוגנוזה של חולים שאובחנו לאחר מכן עם סרטן בלוטת התריס.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך באמצעות מסד הנתונים SEERי(Surveillance, Epidemiology, and End Results), בהשתתפות 5,598 חולים עם סרטן בלוטת תריס פפילרי (PTC) ו-604 חולים עם סרטן בלוטת תריס פוליקולרי (FTC), שלכולם היסטוריה של סרטן שד. חולים אלו הושוו למטופלים עם סרטן בלוטת התריס, תואמי נטייה, ללא היסטוריה של סרטן שד.
מתוצאות המחקר הראו שלחולי סרטן בלוטת התריס בעלי היסטוריה של סרטן שד היו שיעורים נמוכים יותר של גרורות מרוחקות (2.4% לעומת 3.0% ב-PTC ו-6.1% לעומת 9.1% ב-FTC) ותמותה ספציפית לסרטן בלוטת התריס (1.3% לעומת 2.6% ב-PTC ו-5.8 % לעומת 8.4% ב-FTC) בהשוואה לחולים התואמים (עבור כולם p value < 0.05). יחסי הסיכון לתמותה היו נמוכים משמעותית בחולים בעלי היסטוריה של סרטן שד - 0.472 עבור PTC (רווח בר סמך 95%, 0.370-0.601, p value < 0.05) ו-0.656 עבור FTC (רווח בר סמך 95%, 0.461-0.934, p value < 0.05). יחסי הסיכון היו בולטים במיוחד במקרים בהם סרטן בלוטת התריס התרחש לפני סרטן השד (יחס סיכון 0.397, רווח בר סמך 95%, 0.268-0.588, p value < 0.001) בהשוואה למצב בו סרטן שד התרחש לפני סרטן בלוטת התריס (יחס סיכון 0.607, רווח בר סמך 95%, 0.445-0.827, p value = 0.002)
החוקרים סיכמו כי היסטוריה של סרטן שד מספקת אפקט מגן על הישרדות ספציפית לסרטן בלוטת התריס, דבר המצביע על כך שרקע זה יכול לעזור בניבוי מדויק יותר של הפרוגנוזה של סרטן בלוטת התריס בחולים כאלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
