במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Clinical Endocrinology, החוקרים שאפו לבחון את השפעת רמות המגנזיום בדם על אלבומינוריה ולקבוע את השכיחות של היפומגנזמיה בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2.
עוד בעניין דומה
המחקר נערך במרכז יחיד וכלל 1,178 חולים עם סוכרת מסוג 2, בני 18 ומעלה (גיל ממוצע 58.7 ± 12.2, 44% גברים) אשר שטופלו במרפאת חוץ בין ינואר 2019 לאוגוסט 2020. רמות האלבומינוריה סווגו לפי הנחיות Kidney Disease Outcomes Quality Initiative, ורמות המגנזיום סווגו להיפומגנזמיה (מתחת ל-1.6 מ"ג/ד"ל) ונורמומגנזמיה (1.6 עד 2.4 מ"ג/ד"ל). ניתוחי הרגרסיה הלוגיסטית הרב-משתנית בוצעו לפי גיל, מין (זכר), המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ונוכחות היפומגנזמיה.
מתוצאות המחקר עולה כי היפומגנזמיה קיימת ב-5.3% מהחולים. גיל מתקדם ומין נקבה היו שכיחים יותר בקרב מטופלים אלו (p= 0.001). היה מתאם שלילי בין רמות המגנזיום לבין רמות ההמוגלובין המסוכרר ורמות הגלוקוז בדם בצום, ומתאם חיובי עם רמות קריאטינין (r = -0.117, r = -0.131, r = 0.117, p < .001 עבור כולם). בנוסף, היפומגנזמיה הייתה נפוצה יותר באופן מובהק בחולים עם אלבומינוריה (15.9% לעומת 4.7%, p < 0.001). ניתוח הרגרסיה הלוגיסטית הרב-משתנית הראה שהיפומגנזמיה קשורה באופן עצמאי לסיכון גבוה יותר לאלבומינוריה (יחס סיכויים 3.64, 1.76-7.52, p = 0.001).
החוקרים סיכמו כי אלבומינוריה נצפית בתדירות גבוהה יותר בחולים עם סוכרת מסוג 2 שיש להם רמות נמוכות יותר של מגנזיום, מה שמדגיש את החשיבות של ניטור וניהול רמות המגנזיום בחולים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
