לראשונה: השמנה קלינית הוגדרה כמחלה כרונית סיסטמית

ועדה בינלאומית של 58 מומחים הגדירה לראשונה את ההשמנה הקלינית כמחלה כרונית סיסטמית, המאופיינת בשינויים בתפקוד הרקמות והאיברים עקב עודף רקמת שומן.

הממצאים וההמלצות פורסמו בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology כחלק מנייר עמדה שפורסם בשבוע שעבר וזכה לתמיכה של 76 ארגונים מדעיים וארגוני זכויות מטופלים ברחבי העולם.

הוועדה קבעה שני סוגים של השמנה: השמנה קלינית והשמנה טרום קלינית. השמנה קלינית מוגדרת כמצב שבו עודף רקמת השומן גורם לפגיעה בתפקוד האיברים ועלול להוביל לסיבוכים מסכני חיים כגון התקף לב, שבץ ואי ספיקת כליות. לעומת זאת, השמנה טרום קלינית מתאפיינת בעודף רקמת שומן ללא פגיעה בתפקוד האיברים, אך עם סיכון מוגבר להתפתחות השמנה קלינית ומחלות לא מידבקות אחרות.

המומחים ממליצים להפסיק להשתמש במדד ה-BMI כמדד יחיד להערכת בריאות ברמה האישית, שכן הוא עלול לגרום הן להערכת יתר והן להערכת חסר של רמת השומן בגוף. במקום זאת, יש לאשר עודף שומן באמצעות מדידה ישירה של שומן גוף, או לכל הפחות באמצעות קריטריון אנתרופומטרי נוסף (כמו היקף מותניים, יחס מותניים-ירכיים או יחס מותניים-גובה), תוך שימוש בשיטות מתוקפות וערכי סף המותאמים לגיל, מגדר ומוצא אתני.

הוועדה מדגישה כי אנשים עם השמנה קלינית זקוקים לטיפול מבוסס ראיות מיידי במטרה לשפר את הביטויים הקליניים של ההשמנה ולמנוע התקדמות לנזק באיברי המטרה. במקביל, אנשים עם השמנה טרום קלינית צריכים לקבל ייעוץ בריאותי, מעקב אחרי מצבם הבריאותי לאורך זמן והתערבות מתאימה להפחתת הסיכון להתפתחות השמנה קלינית ומחלות נלוות.

לדברי ד"ר רוברט קושנר, מומחה להשמנה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן וחבר בוועדה, "דו"ח הוועדה מהווה צעד משמעותי קדימה בהכרה בהשמנה כמחלה ולא רק כגורם סיכון. הוא גם מסייע לקלינאים לזהות אנשים הזקוקים לטיפול".

ההמלצות החדשות מגיעות בזמן קריטי, כאשר כמיליארד בני אדם חיים כיום עם השמנה. הוועדה מדגישה כי כחלק מההכרה בהשמנה קלינית כמחלה כרונית, יש להבטיח כיסוי ביטוחי מתאים ללא דרישה לנוכחות מחלות נלוות כמו סוכרת סוג 2.

הוועדה מתייחסת גם לצורך הדחוף בהתמודדות עם סטיגמה ודעות קדומות על בסיס משקל במערכת הבריאות. הוועדה ממליצה על הכשרה ייעודית לאנשי מקצועות הבריאות וקובעי מדיניות בנושא זה, שכן סטיגמה מהווה מכשול משמעותי במאמצים למניעה וטיפול יעיל בהשמנה.

בנוסף, הכותבים קוראים לשינוי בגישה להשמנה ובמקום להניח הנחות לא מוכחות המטילות את האחריות להתפתחות השמנה על הפרט, הם קוראים לבסס אסטרטגיות בריאות ציבור על ראיות מדעיות עדכניות, תוך הבנה שמדובר במצב רפואי מורכב עם גורמים מרובים שעדיין אינם מובנים במלואם.