האם תרופות לסוכרת עשויות להפחית את הסיכון לפרקינסון?

מחקר ישראלי חדש מצביע על אפשרות מפתיעה: תרופות המשמשות לטיפול בסוכרת מסוג 2 עשויות להפחית משמעותית את הסיכון לפתח את מחלת הפרקינסון.

לכאורה, סוכרת מסוג 2 ומחלת פרקינסון הן שתי מחלות שונות לחלוטין, אך מחקרים קודמים הראו כי יש להן מנגנונים ביולוגיים משותפים. חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות נוירודגנרטיביות כמו אלצהיימר ופרקינסון, בשל תהליכי דלקת כרונית, עמידות לאינסולין והשפעות מטבוליות הפוגעות במוח. כמו כן, נמצא שהתרופות החדשות לסוכרת מסוג אנלוגים ל-1 GLP ומעכבי SGLT-2 מסייעים בפיקוח על תחלואה לבבית ובמידה מסוימת על הפרעות במערכת העצבים. מכאן עלתה השאלה: האם שליטה טובה יותר במנגנונים הללו באמצעות תרופות מסוימות לסוכרת יכולה גם להקטין את הסיכון למחלת הפרקינסון?

המחקר שנערך ביוזמת פרופ' חוה פרץ, מרצה בכירה במחלקה לטכנולוגיות דיגיטליות ברפואה ב-HIT, מכון טכנולוגי חולון, התבסס על נתוני קופת חולים מכבי בין השנים 1999-2018 ונערך בשיתוף פעולה עם המומחה לסוכרת פרופ' יוסף עזורי ואחרים. 

במסגרת המחקר נבחנו נתוניהם של 86,229 חולי סוכרת מסוג 2, חברי קופת החולים מכבי שקיבלו טיפולים תרופתיים שונים למחלתם. החוקרים השוו את שיעור התחלואה בפרקינסון בין מטופלים שקיבלו תרופות שונות בהשוואה למטופלי מטפורמין וגילו תוצאות מפתיעות:

לטיפול במעכבי SGLT2 היתה ההשפעה החזקה ביותר, עם ירידה של 85% בסיכון לפרקינסון (HR=0.15); טיפול באגוניסטים של GLP-1 הוביל לירידה של 46% בסיכון לפרקינסון(HR=0.54); מעכבי DPP4 - הפחתת סיכון של 40% (HR=0.60); ולמגליטינידים היתה השפעה על הפחתת סיכון לפרקינסון בשיעור של 37% (HR=0.63). לעומת זאת, תרופות מסוימות כמו תיאזולידינדיונים וסולפונילאוראה לא נמצאו כמשנות סיכון בהשוואה למטפורמין.

תרופות מקבוצת SGLT2 ו-GLP-1, שהציגו את האפקט המגן החזק ביותר, משפיעות לא רק על איזון רמות הסוכר בדם אלא גם על תהליכים ביולוגיים במוח וביניהם הפחתת עמידות לאינסולין במוח – חולי פרקינסון רבים סובלים מבעיות בתפקוד קולטני האינסולין במוח, מצב הדומה לעמידות לאינסולין בסוכרת. התרופות מסייעות לשפר את תגובת תאי העצב לאינסולין; עיכוב תהליכים דלקתיים – דלקת כרונית היא אחד המנגנונים המובילים להחמרת מחלות נוירולוגיות; הגנה מפני הצטברות חלבונים פתולוגיים – בפרקינסון, הצטברות החלבון אלפא-סינוקלאין פוגעת בתאי מוח.

ממצאי המחקר מצביעים על כך כי ניתן לנצל תרופות קיימות, בטוחות וזולות יחסית לטיפול במחלות ניווניות מורכבות כמו פרקינסון וכי שימוש מחדש (Repurposing) בתרופות מוכרות לטיפול במחלות חדשות הוא תחום מחקר הולך וגדל.

"המחקר הזה הוא צעד משמעותי להבנת הקשר בין מטבוליזם מוחי ומחלות נוירודגנרטיביות", אומרת פרופ' פרץ. "אם נוכל לאתר אנשים שנמצאים בסיכון מוגבר לפרקינסון בשל היסטוריה משפחתית או גנטיקה מסוימת ולתת להם טיפול מתאים, נוכל אולי למנוע את המחלה, או לפחות לדחות את הופעתה".

החוקרים מדגישים כי יש צורך במחקרים קליניים נוספים כדי להבין טוב יותר את המנגנון ולוודא שההשפעות אינן מקריות. "אם ממצאים אלה יאומתו במחקרים עתידיים, ייתכן שבעתיד תרופות לסוכרת יוכלו להפוך לטיפול מניעתי לחולי פרקינסון", מסכמת פרופ' פרץ.