סמגלוטייד

ההשפעה של סמגלוטייד על צריכת אנרגיה ותיאבון

מחקר זה הראה כי צריכת האנרגיה והתיאבון היו נמוכים יותר במתן סמדלוטייד דרך הפה לעומת אינבו

06.04.2021, 12:37
אכילה, ארוחת ערב (צילום: אילוסטרציה)

מחקר זה העריך את ההשפעה של semaglutide במתן פומי על צריכת האנרגיה והתיאבון בקרב נבדקים עם סוכרת מסוג 2 (T2D).

מחקר מוצלב אקראי, כפול-סמיות, מבוקר אינבו, דו-תקופתי זה, 15 נבדקים עם T2D קיבלו טיפול של 12 שבועות בסמגלוטייד פומי פעם ביום (עם העלאה במינון כל 4 שבועות מ-3 ל-7 ואז ל 14 מ"ג) ואחריו אינבו, או להיפך. צריכת האנרגיה נמדדה במהלך ארוחת הצהריים, ארוחת הערב ולאחר אכילת קופסת חטיפים לאחר ארוחת בוקר רגילה. דירוגי התיאבון נמדדו באמצעות סולם אנלוגי ויזואלי לאחר ארוחות בוקר סטנדרטיות ועשירות בשומן. הערכות נוספות כללו שליטה באכילה וברעב (באמצעות שאלון Control of Eating) ושינויים במשקל הגוף ובהרכבו.

לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית, צריכת האנרגיה היומית הכוללת הייתה נמוכה משמעותית (38.9%) במתן סמגלוטייד דרך הפה לעומת אינבו ב-13 נבדקים הניתנים להערכה (הבדל טיפול משוער, -5096 kJ, רווח בר סמך של 95%: -7000.0, -3192.1; P =.0001). לאחר ארוחת בוקר עשירה בשומן, היו הבדלים משמעותיים לטובת סמגלוטייד דרך הפה לעומת אינבו למדידת שובע, רעב ותיאבון כללי ולא היו הבדלים משמעותיים לאחר ארוחת בוקר רגילה. פחות תשוקה למזון ושליטה טובה יותר באכילה נראו עם סמגלוטייד דרך הפה לעומת אינבו. בסך הכל, משקל הגוף הממוצע ירד ב-2.7 ק"ג עם semaglutide דרך הפה ו-0.1 ק"ג עם אינבו, בעיקר במסת שומן בגוף.

לאחר 12 שבועות של טיפול, צריכת האנרגיה הייתה נמוכה יותר עם סמגלוטייד דרך הפה לעומת אינבו, מה שהביא להפחתת מסת השומן בגוף, ונקשר לעלייה בשובע ובמלאות לאחר ארוחת בוקר עשירה בשומן ושיפור בקרת האכילה.

מקור: 

Gibbons C et al. (2020) Diabetes Obes Metab: published online. 

נושאים קשורים:  סמגלוטייד,  סוכרת סוג 2,  ויסות תיאבון,  מחקרים
תגובות