הספרות הקיימת מרמזת כי מצבים של היפוגליקמיה חמורה (SH), עשויים להיות קשורים לאירועים קרדיווסקולריים אך ורק במבוגרים עם מדד סיכון קרדיווסקולרי גבוה (CV-Score).
עוד בעניין דומה
עם זאת, התשובה לשאלה בדבר קיומו של קשר אפשרי בין כל מצבי ה-SH לתחלואה קרדיווסקולרית טרם נענתה, ולא ידוע האם הדבר תלוי בחומרת הפגיעה הווסקולרית באוכלוסייה של צעירים עם סוכרת מסוג 1 (T1DM) ללא פגיעה מאקרווסקולרית נראית לעין וללא סיבוך מיקרווסקולרי קל עד בינוני.
במחקר שפורסם בכתב העת Diabetes Care, העריכו החוקרים נתונים של 1,441 חולי סוכרת אשר לקחו חלק במחקרי ה-DCCT ו-EDIC (Epidemiology of Diabetes Interventions and Complications, Diabetes Control and Complications Trial) בהם בוצע מעקב אחרי הנבדקים למשך כ-30 שנה.
החוקרים ניתחו את התלות בזמן בין SH לכל אירוע לבבי איסכמי (IHD: מוות, אוטם לבבי לא קטלני/שקט, רה-וסקולריזציה, אנגינה), ובנוסף בחנו את הקשר והאינטרקציות של SH עם מדדי חומרת הפגיעה המיקרו/מאקרווסקולרית ו-IHD.
משך הסוכרת, השלבים במדד ה-DCCT Early Treatment Diabetic Retinopathy Study severity scale (DCCT-ETDRS), מדד ה- Diabetes Complications Severity Index (DCSI) וכן ציוני הCV-scores - שימשו כמדדי מצב הבסיס להערכת חומרת פגיעה מיקרו/מאקרווסקולרית.
במודל ללא אינטראקציות, שתוקנן באופן מינימלי לשליטה בערפלני גיל והמוגלובין מסוכרר (HbA1c), נמצא כי SH היה גורם מובהק ל-IHDי(p = 0.003). SH נמצא כגורם מובהק ל-IHD גם במודלים עם תקנון מלא (P < 0.05).
במודלים שבחנו אינטראקציה, נמצאה מובהקות לאינטראקציה בין SH ומדדים לחומרת סיבוכים מיקרווסקולריים, אך לא נמצאה אינטראקציה מובהקת בין SH ל-CV-score. יחס הסיכונים (HR) ל-IHD על בסיס SH היה גבוה פי 1.19, 1.32 ו-2.21 לכל שנה בה התקיימה הסוכרת, ביחידות DCCT-ETDRS ו-DCSI בהתאמה. בזמן אירוע IHD, כ-15% מ-110 המטופלים עם SH היו בעלי CV-score גבוה.
לסיכום, בקבוצת צעירים עם T1DM ללא סיבוכים מאקרווסקולריים במצב הבסיס, מדדי חומרת פגיעה מיקרווסקולריים משפיעים על האפקט של SH על IHD. הקשר בין SH ל-IHD אינו תלוי בהכרח בגיל מבוגר וציון CV-score גבוה. יחד עם זאת, הקשר שזוהה הינו מולטיפקטוריאלי.
מקור:
Fahrmann, ER et al. Diabetes Care. 2021;44(9):2132-2139. doi:10.2337/dc20-2757